<h1>ראבי"ה סימן אלף קכ"ח</h1>
<h2>דף מט:</h2>
שאילת הרב ר' אפרים בר יצחק לאבי מרי אשר הזקקתני להביא ראיות על החלב שהוא אסור כמדומה אני שעליך להביא ראיה שהוא מותר. ואי משום כח דהיתירא עדיף, קרא ומתנית' ושמעתתא מסייעין לי, קרא את כל החלב אשר על הקרב (ויקרא ג' ג') ומשמע שאינו מכ(ו)סה שהמכסה כבר נאסר מן המכסה את הקרב (שם) דהיינו פרישה ומן ואת כל מרבה חלב הקיבה. וכוף אזניך ושמע אם שעל הקרב מותר מפני שאין פרישה כמו שאמרת היכי מרבה (מלאכול) [מואת כל] את החלב שעל הדקין ושעל הקיבה הלא גם שם אין פרישה במקום שהוא בעי גרידה, ועד שהוא מרבה חלב שעל הדקין נרבה חלב שעל הקרב עצמו ואמינא קרא לחלב שעל הקרב איצטריך ומהיכא תיתי לן לרבות חלב שעל הקיבה ושעל הדקין, הא למדת שכל מה שעל הקרב ממשמעותיה דקרא משמע שהוא אסור אפילו אותו הדבוק בו ממש, ומשום הכי אייתר ליה ואת כל לרבות חלב שעל הדקין וחלב שעל הקיבה. ואשר אמרת שלא הצריכו חכמים (צ"ג ע"א) גרידה כ"א ריש מעיא באמתא, אם היו יודעין רבותינו שאתה עתיד לומר שתוק עד שאדרוש היו מפרשים לך שגם שעל הקרב צריך גרידה, ועוד שאינו צריך גרידה שהרי הוא נקלף בידים. ואני הראיתי כנתא בליל שישי לכל קהלינו שהוא נקלף כולו מן הקרב. ועוד תמה על עצמך השתא אותו שהוא דבוק לריש מעיא שהוא צריך גרידה בסכין אסור, כש"כ אותו שהוא נקלף מן הכרס. ופירוש חלב המכסה את (החלב) [הקרב] שהוא תותב קרום ונקלף, כלומר, מה חלב שעל הקרב תותב, היינו מכסה שהוא פרישה, קרום היינו שתחת המכסה והוא על החלב הנקלף, ונקלף זהו חלב שתחת לקרום הדבוק לכרס, אף כל מקום שהוא תותב וגם יש בו קרום וגם יש בו נקלף הוא אסור. והיינו דפליגי בקיבה שיש קרום ונקלף ואינו תותב. ריש מעיא למעלה הוא תותב שהוא דבוק לחלב המכסה את הקרב ובמקום שהוא בעי גרידה אע"פ שאין תותב הואיל והוא נקלף אסור הוא, וכש"כ שעל הכרס שבעי גרידה שהוא נקלף כדי שלא ישאר מן הנקלף כלום. ואתה שאתה מפרש תותב קרום ונקלף [הכל על הפריסה, לדבריך אין אסור על הכרס כי אם הפריסה, אם כן מהו קרום [ו]נקלף], לא היה לו לומר אלא מה חלב המכסה שהוא תותב. ועוד קרומין למה מסירין שתחת המכסה. ועוד תניא בת"כ (דבורא דנדבה רפי"ד) יכול חלב שעל הדפנות ת"ל חלב המכסה את הקרב, [הל"ל יכול לחלב שעל הקרב [ה]דבוק לו ת"ל המכסה את הקרב] ואמאי נקט את הדפנות, השתא חלב הקרב מותר כש"כ חלב הדפנות. הא למדת שפשוט לכל ישראל שאסור כולו שעל הקרב. ועוד קרום שעל הטחול אמרינן (צ"ג ע"א) שעל הדד אסור וענוש כרת, ומפרש רבינו שלמה (ד"ה חות) מפני שדבוק לחלב ולכרס, אלמא שחלב הדבוק לכרס אסור שאפילו קרום שעל הטחול אסור בגינו. ועוד אפילו אותה (שעל) [שאינו על] הדד אסור משום הרחקה ואתה לא תעשה [הרחקה] אפילו לחלב הדבוק לכרס. ועוד הא דאמר רב חלב טהור סותם פי' ר"ש חלב שעל הדקין ושעל הכנתא, מכלל שעל (הכנתא) [הכרס] אסור ואפילו הדבוק לכרס ואינו סותם משום דלא מהדק שפיר שהרי נקלף הוא. ומדקא בעי על חלב חיה על כרחין על הדבוק לכרס בעי, דאי על הפרישה פשיטא דאינו סותם שהרי אינו דבוק כלל. הא [למדת] שהדבוק נמי לכרס אסור. ועתה אתה הרואה בעיניך מה מנהג קדמוניך אם טוב ואם רע. ואני העמדתי ר' יהודה הלוי ואמרתי לו מה אתם אוכלים מן החלב שעל הכרס, והראה לי חלב הדבוק לכרס עד הטחול אנו אוכלים ומה שמצד הטחול (הנחת) [ותחת] הטחול אע"פ שהוא דבוק לכרס אמר הוא אסור. אמרתי לו מה נשתנה זה מזה הלא אין בין זה לזה אלא כמלא אצבע ושניהם דבוקים לכרס ואינה פרישה, מה ראיתם לאסור זה ולהתיר זה. וגם הטבחים היו מראין עד כאן [אסור] ועד כאן היה מותר אעפ"י ששניהם על הכרס ודבוקים לכרס. אמרתי (להקל) [לקהל] על אילו אתם סומכים שמראים באצבעם ע"כ אסור ע"כ מותר. והודו לדברי ותהו על הראשונות. ואני ידעתי כי המורים ראו בשאלתות דרב אחאי (פ' ויקרא סימן ס"ח) שאמר חלב המכסה את הקרב זהו הפרישה וזהו חלב שעל המסס ובית הכוסות ומאי [שנא] מ[שאר] חלב שעל הכרס מפני שהוא תותב. והם סברו מדקאמר שאר חלב שעל הכרס מכלל דשאר חלב מותר. וחלילה חלילה, הגאון לא בא אלא לפרש אמאי א"ר יהודה אמר שמואל חלב המכסה את הקרב זהו שעל המסס ולא אותו שעל הכרס ופי' משום שהוא תותב דהיינו מכסה, וסבירא ליה שעיקר קרב הוא המסס ובית הכוסות ומיהו כל החלב שעל הכרס אסור. דאי לא תימא הכי אלא דוקא שהוא אומר זהו שעל המסס וביה"כ, א"כ שעל הכרס אפילו על הפרישה מותר ובהא מודית שהוא אסור, הלכך על כרחין הכי הוא כדפרי'. ואשר אמרת אדם דן ג"ש להעמיד תלמודו (ירוש' פסחים פ"ו ה"א), זהו תלמודו דוקא ולא מנהגו. ומה שכתבת כל הלכה [שהיא] רופפת ראה [היאך] הציבור נוהג (ירוש' פאה פ"ז סהל"ה), הציבור נוהג אמת כי אינה רופפת כ"א לכם. וראו היאך נוהגין בצרפת וברומי ובלומברדייא ובמלכותינו בדלים מחלב הכרס ועונשין עליו כרת כדין תורה. וטוב להודות לה' ועל האמת. אפרים בר יצחק. [תשובת רבינו יואל] התחלת לפרש (מחלב) [מה חלב] המכסה את הקרב תותב היינו מכסה שהוא פרישה, קרום שתחת המכסה והוא על החלב הנקלף, ונקלף זהו חלב שתחת הקרום הדבוק לכרס אף כל מקום שהוא תותב וגם יש בו קרום וגם יש בו נקלף הוא אסור, והיינו דפליגי בקיבה שיש קרום ונקלף ואינו תותב. ולפירושך היאך נפרש כל תותב קרום ונקלף גבי ריש מעיא (צ"ג ע"א) (וכן) [וכי] יש תחת התותב קרום וכן תחת הקרום חלב הנקלף כמו המכסה את הקרב, והא כל הני שלשה בעינן יחד דהא דמכשירין חלב הקיבה משום דאינו תותב אע"ג דקרום ונקלף הוא, דלא מצית אמרת או או קתני דא"כ חלב הקיבה אמאי שרי למאן דשרי, שאם כפירושך שאתה מפרש נקלף כלומר שהחלב נקלף ואינו דבוק יפה, הנה חלב הקיבה שאינו נקלף דהא נדבק בחוזק, שאם אינו דבוק בחוזק אמאי סותם, דגרסינן בהדיא (נ' ע"א) אינהו מיכל אכלו ליה אנן מסתם נמי לא סתים לן כדין חלב טהור, אלמא דדבוק הוא בחוזק. וליתה לפירושך מהכא. ועוד לר' ישמעאל היאך תפרש מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל וכו' [לפירושך הל"ל מה חלב שתחת הפרישה הדבוק לכרס יש לו קרום עליו והוא נקלף עצמו מתחת הקרום אף כל וכו'] דהא לר' ישמעאל לית ליה תותב ואמאי נקט עיקר הדרשה מן החלב המכסה את הקרב דהיינו פרישה, הלא לדבריך אין בפרישה כ"א תותב, ואינו קרום ונקלף כי אם מה שתחתיו, והלשון משמע שכל שלשתן הן בפרישה ולא כפירוש[ך]. ומאחר דעל כרחין אפרישה קאי, וכי הפרישה נקלף הוא הלא בלא קליפה נפרדת שאינה דבוקה לגמרי, וקליפה משמע שדבוק קצת. ואם תפרש מה חלב המכסה קרום ונקלף דקאי אחלב הדבוק לכרס ואקרום שעליו, א"כ (למה) [לא] איירי קרא לגמרי בחלב הפרישה ומנלן דאסור הלא אינו קרום ונקלף כמו שכתבתה. וכי מעיינת בפי' רבינו שלמה [פי'] שכולן בחלב המכסה את הקרב, (ופי') [דפירש] קרום ונקלף הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו כ"כ, משמע הפרישה הוא התותב ותותב עצמו יש לו קרום ואותו קרום נקלף מעל החלב של תותב והיינו נמי חלב הקיבה שנקלף הקרום מעל החלב מיהו הוא בעצמו דבוק בחוזק וסותם. ומה שאמרת למה מסירים קרום שתחת המכסה, זהו מפני שחלב הקרב המכסה שוכב עליו כאשר פירש רבינו שלמה (נ' ע"א) גבי דאייתרא שמותר לבני [ארץ] ישראל והיו מקמצין מפני שחלב הקרב שוכב עליו. ומה שהבאת מפי' רבינו שלמה אהא דאמר רב חלב טהור סותם כגון של כנתא, מכלל שמה שעל הכרס כולו טמא ואפילו הדבוק שהרי נקלף הוא ואינו סותם, וכתבת ועוד מדקא בעי חלב חיה מהו על כרחין על הדבוק לכרס בעי דאי על הפרישה הרי אינו דבוק ופשיטא דאינו סותם, תימא אדמייתית מפי' רבינו שלמה עיין בסוף דבריו שפירש חלב טמא אינו סותם כגון כרס או המסס שניקב וחלב המכסה את הקרב [סותמן] אינה סתימה לפי שאינו חיבור אלא תותב, אלמא דוקא תותב הוא חלב טמא, שעל הכרס ושעל ההמסס וכל השאר מותר. ואשר תמהת על חלב חיה, תמה על עצמך הא דאמר רב נחמן חלב העשוי ככובע אינו סותם ואמרי לה טרפשא דלבא, הא אינו דבוק לא ללב ולא לריאה פשיטא דאינו סותם, אלא מאי אית לך למימר כגון ע"י סירכא, ה"נ ע"י סרכא. ותו מדקא מני (צ"ג ע"א) שלשה קרמי ולא קא מני להא קרמא הדבוק אל הכרס ש"מ שהוא [מותר] אלא שהחמרנו על עצמינו מפני שהמכסה שוכן עליו וזה הקרום שוכן עליו חופה אותו חלב הדבוק לכרס והוי חיפוי בשר כאשר כתב רבינו שלמה (שם) ופסק שקרום שמתפשט בכל הכסל שאסור משום חלב ותחת אותו הקרום יש חלב ובארץ אשכנז נוהגין בו התר וגם בעיני נראה דחיפוי בשר גמור הוא. ותדע שכן הוא מדנקט (שם) חלב שעל המסס וביה"כ אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב, וזהו ודאי דבוק לכרס הוא והאי הוא דאסור כמו שפירש בקונטרס (שם ד"ה המסס) ולא זהו עיקר החלב המכסה את (החלב) [הקרב] שקורין טייל"א שהוא תותב קרום ונקלף אבל שולי אותו החלב המכסה את הקרב דבוק לחלב שעל המסס וביה"כ דינם [שוה. ועיין] ותמצא שאותו חלב הדבוק לכרס אינו דבוק לחלב [כ]המסס ובית הכוסות לגמרי, ואי סלקא דעתין חלב הדבוק אסור אמאי איצטריך למנקט חלב הדבוק להמסס וביה"כ, כש"כ הוא דאסור דהא דבוק בו התותב, אלא ש"מ דדוקא הוא אסור אבל השאר הדבוק בו מותר הואיל דמחופה הוא. ותו מדנקט בפי' ר"ש ולא זהו עיקר החלב המכסה [את הקרב] שקורין טייל"א וכו', מכלל דסבירא ליה מה שתחתיו שהוא מותר. וכי שכיבנא נפקי קדמוני לוותי דמתרצנא שמעתתא ומתניתא אליבייהו. ותו בהלכה דריאה שניקבה (מ"ט ע"א) מייתינן מ"ש מדתנן מחט שנמצא בעובי ביה"כ, ופי' רבינו שלמה בסוף הכרס שקורין פנצ"א יש בו שעשוי כעין כובע ושפת דופנו כפולה שתי דפנות אדוקין זו בזו ושומן (מחברתה) [מחברן] שקורין דובלי"ן, מדקרי ליה שומן אלמא ס"ל שמותר, וכתב בהלכה (שניקב) [דניקב הלב] (מ"ה ע"ב) בקנה הלב חלב (שעשוי) שעל גבי הדפנות, כל חלב מקרי חלב בין טמא בין טהור ושומן אינו אלא לשון (טהור) חכמים כגון גבי שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן וכו'. תשובת הר' אפרים בר יצחק ויואל אלוה (וירבנו) [ויזכני] לדבר עמך פה אל פה להרים מכשול מדרך עמך על החלב המכסה את הקרב ואת חלב להכין נכונה אמונה ותבונה. חביבי הקשה על פירושי איך תמצא על הדקין תותב קרום ונקלף. תשובה, ולפירושך מי ניחא וכי יש מכסה על הדקין כעין פרישה כמו שיש על הכרס, ועוד אותו חלב שעל הדקין אינו נקלף שהרי בעי גרידה בסכין ואם היה נקלף אמאי בעי גרידה, ותותב שעל הכרס אינו דבוק כלל הרי אינו דומה כלל לחלב שעל הדקין (והיינו) [והיכי] מרבה חלב שעל הקרב מתותב. אלא על כרחין האי דקא מרבה חלב שעל הדקין לאו מחלב המכסה מרבה אלא מכל [ה]חלב אשר על הקרב דדקין שסמוכין לכרס בריש מעיא באמתא [קרוין] קרב, וכן שעל המסס וביה"כ נמי מפני שקרויין קרביים, ולא בעיא דומיא דמכסה אלא מכל חלב אשר על הקרב איתרבאי. אבל [קיבה] יש לה שם בפני עצמה ואינה קרויה קרב כלל, ומש"ה אצטריך לרבות חלב שלה דומיא דחלב המכסה הואיל ופרטו הכתוב מכלל כל חלב ופי' המכסה את הקרב דומיא דהני יש לך לרבות במקום אחר שאינן על הקרב כגון קיבה ודדמי לה. אבל היכא דאקרי קרב לא בעי תותב קרום ונקלף. ואשר כתב חביבי לר' ישמעאל הוה ליה למימר מה חלב שתחת הפרישה קרום ונקלף וכו'. תשובה, קשיא לך, דאתה מפרש הכל במכסה, הואיל וכלהו תלתא אתנייהו בפרישה תותב קרום ונקלף ולשון מכסה משמע לך לשון פרישה, מה ראה ר' ישמעאל לומר קרום ונקלף ולא פרישה והלא עיקר מכסה זהו פרישה וזהו תותב וא"כ אמאי לא בעי תותב אלא קרום ונקלף, מ"ש דתותב לא בעי וקרום ונקלף בעי. בשלמא לדידי דאמינא בג' מקומות יש חלב בכרס, פרישה וקרום ותחתיו נקלף, היינו דקמפלגי ר' עקיבא ור' ישמעאל בפירושא דקרא, ר' עקיבא מפרש המכסה את הקרב זהו תותב דהיינו פרישה [ו]דומיא דהכי אסר בשאר מקומות דאיכא קרום ונקלף תחתיו נמי אסר, ואם אין קרום [ונקלף] מיהו הוא תותב אסור שזהו עיקר. ור' ישמעאל סבר המכסה אין זה תותב אלא אפילו קרום ונקלף נמי מכסה קרוי דכל מקום שהוא נדבק חלב וקרום התם הוא מכסה מקומו. ומשום הכי חלב שעל גבי הקיבה הואיל ואיכא קרום ונקלף אסור. ומזה אל תסור. ועוד אותיבך על פירושך מה ראו ר' ישמעאל ור' עקיבא ללמוד יותר מחלב המכסה את הקרב היה להם ללמוד מחלב שעל הכליות או מחלב שעל הכסלים דהתם נמי תמצא באותו חלב של כליות תותב קרום ונקלף כפירושך. בשלמא לדידי אין שם חלב נקלף תחת הקרום ומש"ה לא ילפי מהתם לקולא אלא [מחלב שעל הכרס ולאסור אפילו] חלב הנקלף תחת הקרום, אלא לדידך קשיא. ועוד כתבת(י) קרום שתחת המכסה חומרא בעלמא אתם נוהגים בו מפני שהחלב שוכן עליו והבאת(י) ראיה מדלא מני ליה (צ"ג ע"א) בהדי תלת קרמי דחלב. תשובה, דא תיבותך, תימא על עצמך מה נשתנו אלו הקרומין שתחת הכליות והכסלים מזה הקרום שתחת המכסה ולמה אילו אסורין. וזה היה [לך] להבין ולדעת [ו]אחרי כן לכתוב. ועוד פקח עיניך וראה דקא פריך (שם) כליות אכליות וטחול אטחול ומשני טחול אטחול ל"ק כאן כנגד הדד, ופירוש משום שהחלב שוכן עליו חייב עליו כרת, כליות אכליות לא קשיא הא בעלאי הא בתתאה, עליון שתחת החלב חייב [עליו כרת] משום שהחלב שוכן עליו ותחתון אסור מדרבנן, על כרחינו הני תלתא דקא מני אותן שאסורין מדרבנן אבל אותן שחייב [עליהן] כרת אינו מונה ומשום הכי אינו מונה קרום שתחת הפרישה שחייב עליו כרת כדפרישית. ואתה אומר משום שחלב הקרב שוכן עליו אין בו אפילו איסורא דרבנן, הרי אין עליך לדון כלשונך כי אין בו ממש. ואשר נתלית ברבינו שלמה שאמר בחלב שעל הכסלים חיפוי בשר גמור הוא, דוקא אמר חלב שבכסלים, כמו שאומ' בגמרא ולא שבתוך הכסלים, כדאמרינן נמי ולא שבתוך הכליות משום דבשר חופה אותו ולא משום קרום, דא"כ חריץ שעל הכליות יהיה מותר לדבריך שהרי קרום חופה אותו, אלא על כרחיך חיפוי בשר הוא שבתוך הכסלים ושבתוך הכליות ולא חיפוי קרום כדאמרינן חלב שהבשר חופה אותו מותר, ולא אמרו שהקרום חופה אותו. וכשהוא מונה ולא שבתוך הכסלים ולא שבתוך הכליות, לדבריך היה [לו] לומר ולא שבתוך הכרס, אלא ש"מ שהוא אסור והאוכלו בכרת. ואשר כתבת (פי') [פיר"ש] שעל המסס וביה"כ אינו תותב אלא שהוא דבוק לתותב שעל הכרס, [ו]מש"ה מרבה ליה ואסור, ומכאן אתה דן הא שאר מותר שאם היה על הכרס אסור כל שכן שעל ההמסס, כל מה שאתה [מביא] רא(ו)יות הם הוויות לפירושך ולמדרשך. תשובה, הואיל ופי' רבינו שלמה שעל ההמסס וביה"כ אינו תותב קרום ונקלף ומש"ה מרבה ליה שהוא דבוק לתותב, השתא (דין) [דון] ק"ו לאידך גיסא, השתא אותו שאינו על הכרס מרבה כש"כ אותו שעל כרס עצמו יש לך לרבות הואיל וקרא מרבה מסתברא הוה טפי לרבות שעל הקרב עצמו מאותו שחוץ לקרב. בשלמא לדידי דאמינא אותו שעל הכרס בכלל קרום ונקלף הוא ואסור משום מכסה את הקרב לר' ישמעאל כדאית ליה ולר"ע כדאית ליה, מש"ה אייתר את כל החלב לרבות אפילו חוץ לכרס דהיינו המסס וכל דדמי ליה, אלא לדידך אדמרבה חוץ לכרס ירבה שעל הכרס עצמו. ואותו הגאון (שאילתות פ' ויקרא) שכתב מאי שנא מדכולא כריסא לא עלה על לבו (להיטיב) [להתיר], אלא מלתא דר' עקיבא מפרש מה ראה ללמוד מן החלב המכסה דהוא תותב ומשאר חלב שעל הכרס אינו לומד ומפרש דהוא תותב. והיאך עלה על לב הגאון להתיר, שהרי כל הגאונים מבבל הן ובתרייהו אנו נוהגין בכל דברים וחלב הקיבה בבבל אוסרין אע"פ שאינו תותב. [א"כ ע"כ חלב שעל הכרס נמי אע"פ שאינו תותב] הוא אסור, דמאי שנא חלב שעל הקיבה דמרבית מחלב המכסה אע"פ שאינו תותב, אדרבה יותר מסתברא לרבות חלב שעל הקרב עצמו שהרי חלב הקיבה אינו דבוק לתותב כלל אלא שמרבה מן הפסוק וכש"כ ש[על] [ה]כרס עצמו. ואיני יודע מה ראיתם אתה ואבותיך להתירו, ואין לך ראיה אחת להתיר אלא שאתה סותר ראיותיי בדבר שאין בו ממש כאשר הראיתיך. ואני לא הייתי צריך ראיה לאיסור כי אם לך יש להביא ראיה להתיר ואין לך על מה לסמוך. ואבותיך יצאו לקראתך ויאמרו לך נחנו פשענו בשוגג ואתה מותרה ועומד. [אפרים בר' יצחק]. השיב הרב אבא מרי אני הקשיתי לפירושך איך נמצא על הדקין תותב קרום ונקלף, ואמרת ולפירושי מי ניחא וכי יש מכסה על הדקין כעין פרישה כמו שיש על הכרס. תמהתי, אם היה ממש כעין חלב הכרס לא איצטריך קרא לרבויי. ולפירושי ודאי ניחא דיש מכסה בראשם שעל הדקין כשיוצאין מן הקיבה מה שאין כן בקיבה, ומשום הכי אצטריך לרבות. וכן פי' רבינו שלמה (מ"ט ע"ב ד"ה תותב). ומה שאמרת דעל כרחין הא דקא מרבה חלב שעל הדקין לאו מחלב המכסה מרבה אלא מכל [ה]חלב אשר על הקרב ואע"פ שאינו תותב, א"כ היאך נפרש מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל וכו', אף כל לאתויי מאי דהא קיבה ודקין אין בו תותב קרום לדבריך. ומה שאמרת שהדקין קרויין קרב וכן המסס וביה"כ ולא הקיבה, אין אלו אלא דברי נביאות. ועוד מדקא מרבה ר' עקיבא מכל חלב אשר על הקרב חלב הקיבה, ש"מ דקיבה אקרי קרב לר' עקיבא. ואין לקנתר על זה דר' ישמעאל אינו תופס בסימן כי אם קרום ונקלף ולא תותב כר' עקיבא דהכי קיבל מרבותיו דבר זה לחומרא אבל (לפרש) [לפירוש] מורי לא איירי כלל ר' ישמעאל בתותב דהוא מפרש המכסה אין זה תותב ומנלן דאסור. והא דלא ילפינן מחלב הכסלים והכליות משום דקרא נקט ברישא חלב המכסה ילפי תנאי למלתייהו מהתם. והא דאמר[י]ת שהקרום שעל הכרס מותר אלא משום שחלב המכסה שוכן עליו, היינו טעמא דיונק ודבק אל בשר הכרס ומופרד מהמכסה. למעוטי הנך תלתא קרמי משום תרבא (שדבוקה) [שדבוקין] ממש לחלב הלכך יש מהם שאסורים אף מדאורייתא ותלתא קרמי דמני אפילו אותן שהן דאורייתא מני, ופי' חמשה קרמי חמשה מקומות יש שיש (בו) [בהן] משום קרומים יש מהם דאורייתא ויש מהם דרבנן דהא הני [ד]מדאורייתא מני כאן ולא כדבריך. וסוף דבר על חנם אתה בא לסתור דברי אלקים חיים. והרב ר' יצחק בר משה נתווכח עמי באלו דברים ואמר כי היה גברא רבה ר' יצחק בביהם חזן והיה מתיר אותו השומן שטמון ממש בכפלי הכרס כמו סמוך להמסס שבשר הכרס יש משני צדדין אבל המגולה לא. וכן היה מעיד אותו הגאון מפי גאוני עולם להתיר. ולא ידענא מאי חילוק יש בדבר. וגם הוא לא היה מפרש תותב קרום ונקלף כפירושך. [יואל בר' יצחק הלוי]. השיב הרב ר' אפרים מה שכתבת לדברי ר' ישמעאל מנלן דתותב אסור, הלא כתוב בהדיא המכסה [את] הקרב והשתא שאינו תותב אסור כש"כ תותב. ואשר כתבת דה' קרומי מני יש מדאורייתא ולא כדברי, א"כ למה אינו מונה קרום של כרס שהוא דאורייתא כדקתני קרום ונקלף והוה ליה למימניה ששה מקומות בקרומין. ואתה אומר שאני סותר דברי אלקים חיים, חיי שעה [הם] לאוכלי חלב הכרס. ואני לא באתי אלא להתרות בך שלא תאכל ותאכיל אחרים פן יטפח הכרס על פניך לעתיד לבוא. והנה בארץ כנען יש חכמים מחוכמים ואין אוכלין אותו, והואיל ואתה שומע כן תשכיר רץ לצרפת ואם יתירו לך תאכלנו אחרי כן. [אפרים בר' יצחק]. עיין (בסוף יא דפין סי' אלף קמ"א) תשובתי.
<h2>דף צג.</h2>
שאילת הרב ר' אפרים בר יצחק לאבי מרי אשר הזקקתני להביא ראיות על החלב שהוא אסור כמדומה אני שעליך להביא ראיה שהוא מותר. ואי משום כח דהיתירא עדיף, קרא ומתנית' ושמעתתא מסייעין לי, קרא את כל החלב אשר על הקרב (ויקרא ג' ג') ומשמע שאינו מכ(ו)סה שהמכסה כבר נאסר מן המכסה את הקרב (שם) דהיינו פרישה ומן ואת כל מרבה חלב הקיבה. וכוף אזניך ושמע אם שעל הקרב מותר מפני שאין פרישה כמו שאמרת היכי מרבה (מלאכול) [מואת כל] את החלב שעל הדקין ושעל הקיבה הלא גם שם אין פרישה במקום שהוא בעי גרידה, ועד שהוא מרבה חלב שעל הדקין נרבה חלב שעל הקרב עצמו ואמינא קרא לחלב שעל הקרב איצטריך ומהיכא תיתי לן לרבות חלב שעל הקיבה ושעל הדקין, הא למדת שכל מה שעל הקרב ממשמעותיה דקרא משמע שהוא אסור אפילו אותו הדבוק בו ממש, ומשום הכי אייתר ליה ואת כל לרבות חלב שעל הדקין וחלב שעל הקיבה. ואשר אמרת שלא הצריכו חכמים (צ"ג ע"א) גרידה כ"א ריש מעיא באמתא, אם היו יודעין רבותינו שאתה עתיד לומר שתוק עד שאדרוש היו מפרשים לך שגם שעל הקרב צריך גרידה, ועוד שאינו צריך גרידה שהרי הוא נקלף בידים. ואני הראיתי כנתא בליל שישי לכל קהלינו שהוא נקלף כולו מן הקרב. ועוד תמה על עצמך השתא אותו שהוא דבוק לריש מעיא שהוא צריך גרידה בסכין אסור, כש"כ אותו שהוא נקלף מן הכרס. ופירוש חלב המכסה את (החלב) [הקרב] שהוא תותב קרום ונקלף, כלומר, מה חלב שעל הקרב תותב, היינו מכסה שהוא פרישה, קרום היינו שתחת המכסה והוא על החלב הנקלף, ונקלף זהו חלב שתחת לקרום הדבוק לכרס, אף כל מקום שהוא תותב וגם יש בו קרום וגם יש בו נקלף הוא אסור. והיינו דפליגי בקיבה שיש קרום ונקלף ואינו תותב. ריש מעיא למעלה הוא תותב שהוא דבוק לחלב המכסה את הקרב ובמקום שהוא בעי גרידה אע"פ שאין תותב הואיל והוא נקלף אסור הוא, וכש"כ שעל הכרס שבעי גרידה שהוא נקלף כדי שלא ישאר מן הנקלף כלום. ואתה שאתה מפרש תותב קרום ונקלף [הכל על הפריסה, לדבריך אין אסור על הכרס כי אם הפריסה, אם כן מהו קרום [ו]נקלף], לא היה לו לומר אלא מה חלב המכסה שהוא תותב. ועוד קרומין למה מסירין שתחת המכסה. ועוד תניא בת"כ (דבורא דנדבה רפי"ד) יכול חלב שעל הדפנות ת"ל חלב המכסה את הקרב, [הל"ל יכול לחלב שעל הקרב [ה]דבוק לו ת"ל המכסה את הקרב] ואמאי נקט את הדפנות, השתא חלב הקרב מותר כש"כ חלב הדפנות. הא למדת שפשוט לכל ישראל שאסור כולו שעל הקרב. ועוד קרום שעל הטחול אמרינן (צ"ג ע"א) שעל הדד אסור וענוש כרת, ומפרש רבינו שלמה (ד"ה חות) מפני שדבוק לחלב ולכרס, אלמא שחלב הדבוק לכרס אסור שאפילו קרום שעל הטחול אסור בגינו. ועוד אפילו אותה (שעל) [שאינו על] הדד אסור משום הרחקה ואתה לא תעשה [הרחקה] אפילו לחלב הדבוק לכרס. ועוד הא דאמר רב חלב טהור סותם פי' ר"ש חלב שעל הדקין ושעל הכנתא, מכלל שעל (הכנתא) [הכרס] אסור ואפילו הדבוק לכרס ואינו סותם משום דלא מהדק שפיר שהרי נקלף הוא. ומדקא בעי על חלב חיה על כרחין על הדבוק לכרס בעי, דאי על הפרישה פשיטא דאינו סותם שהרי אינו דבוק כלל. הא [למדת] שהדבוק נמי לכרס אסור. ועתה אתה הרואה בעיניך מה מנהג קדמוניך אם טוב ואם רע. ואני העמדתי ר' יהודה הלוי ואמרתי לו מה אתם אוכלים מן החלב שעל הכרס, והראה לי חלב הדבוק לכרס עד הטחול אנו אוכלים ומה שמצד הטחול (הנחת) [ותחת] הטחול אע"פ שהוא דבוק לכרס אמר הוא אסור. אמרתי לו מה נשתנה זה מזה הלא אין בין זה לזה אלא כמלא אצבע ושניהם דבוקים לכרס ואינה פרישה, מה ראיתם לאסור זה ולהתיר זה. וגם הטבחים היו מראין עד כאן [אסור] ועד כאן היה מותר אעפ"י ששניהם על הכרס ודבוקים לכרס. אמרתי (להקל) [לקהל] על אילו אתם סומכים שמראים באצבעם ע"כ אסור ע"כ מותר. והודו לדברי ותהו על הראשונות. ואני ידעתי כי המורים ראו בשאלתות דרב אחאי (פ' ויקרא סימן ס"ח) שאמר חלב המכסה את הקרב זהו הפרישה וזהו חלב שעל המסס ובית הכוסות ומאי [שנא] מ[שאר] חלב שעל הכרס מפני שהוא תותב. והם סברו מדקאמר שאר חלב שעל הכרס מכלל דשאר חלב מותר. וחלילה חלילה, הגאון לא בא אלא לפרש אמאי א"ר יהודה אמר שמואל חלב המכסה את הקרב זהו שעל המסס ולא אותו שעל הכרס ופי' משום שהוא תותב דהיינו מכסה, וסבירא ליה שעיקר קרב הוא המסס ובית הכוסות ומיהו כל החלב שעל הכרס אסור. דאי לא תימא הכי אלא דוקא שהוא אומר זהו שעל המסס וביה"כ, א"כ שעל הכרס אפילו על הפרישה מותר ובהא מודית שהוא אסור, הלכך על כרחין הכי הוא כדפרי'. ואשר אמרת אדם דן ג"ש להעמיד תלמודו (ירוש' פסחים פ"ו ה"א), זהו תלמודו דוקא ולא מנהגו. ומה שכתבת כל הלכה [שהיא] רופפת ראה [היאך] הציבור נוהג (ירוש' פאה פ"ז סהל"ה), הציבור נוהג אמת כי אינה רופפת כ"א לכם. וראו היאך נוהגין בצרפת וברומי ובלומברדייא ובמלכותינו בדלים מחלב הכרס ועונשין עליו כרת כדין תורה. וטוב להודות לה' ועל האמת. אפרים בר יצחק. [תשובת רבינו יואל] התחלת לפרש (מחלב) [מה חלב] המכסה את הקרב תותב היינו מכסה שהוא פרישה, קרום שתחת המכסה והוא על החלב הנקלף, ונקלף זהו חלב שתחת הקרום הדבוק לכרס אף כל מקום שהוא תותב וגם יש בו קרום וגם יש בו נקלף הוא אסור, והיינו דפליגי בקיבה שיש קרום ונקלף ואינו תותב. ולפירושך היאך נפרש כל תותב קרום ונקלף גבי ריש מעיא (צ"ג ע"א) (וכן) [וכי] יש תחת התותב קרום וכן תחת הקרום חלב הנקלף כמו המכסה את הקרב, והא כל הני שלשה בעינן יחד דהא דמכשירין חלב הקיבה משום דאינו תותב אע"ג דקרום ונקלף הוא, דלא מצית אמרת או או קתני דא"כ חלב הקיבה אמאי שרי למאן דשרי, שאם כפירושך שאתה מפרש נקלף כלומר שהחלב נקלף ואינו דבוק יפה, הנה חלב הקיבה שאינו נקלף דהא נדבק בחוזק, שאם אינו דבוק בחוזק אמאי סותם, דגרסינן בהדיא (נ' ע"א) אינהו מיכל אכלו ליה אנן מסתם נמי לא סתים לן כדין חלב טהור, אלמא דדבוק הוא בחוזק. וליתה לפירושך מהכא. ועוד לר' ישמעאל היאך תפרש מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל וכו' [לפירושך הל"ל מה חלב שתחת הפרישה הדבוק לכרס יש לו קרום עליו והוא נקלף עצמו מתחת הקרום אף כל וכו'] דהא לר' ישמעאל לית ליה תותב ואמאי נקט עיקר הדרשה מן החלב המכסה את הקרב דהיינו פרישה, הלא לדבריך אין בפרישה כ"א תותב, ואינו קרום ונקלף כי אם מה שתחתיו, והלשון משמע שכל שלשתן הן בפרישה ולא כפירוש[ך]. ומאחר דעל כרחין אפרישה קאי, וכי הפרישה נקלף הוא הלא בלא קליפה נפרדת שאינה דבוקה לגמרי, וקליפה משמע שדבוק קצת. ואם תפרש מה חלב המכסה קרום ונקלף דקאי אחלב הדבוק לכרס ואקרום שעליו, א"כ (למה) [לא] איירי קרא לגמרי בחלב הפרישה ומנלן דאסור הלא אינו קרום ונקלף כמו שכתבתה. וכי מעיינת בפי' רבינו שלמה [פי'] שכולן בחלב המכסה את הקרב, (ופי') [דפירש] קרום ונקלף הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו כ"כ, משמע הפרישה הוא התותב ותותב עצמו יש לו קרום ואותו קרום נקלף מעל החלב של תותב והיינו נמי חלב הקיבה שנקלף הקרום מעל החלב מיהו הוא בעצמו דבוק בחוזק וסותם. ומה שאמרת למה מסירים קרום שתחת המכסה, זהו מפני שחלב הקרב המכסה שוכב עליו כאשר פירש רבינו שלמה (נ' ע"א) גבי דאייתרא שמותר לבני [ארץ] ישראל והיו מקמצין מפני שחלב הקרב שוכב עליו. ומה שהבאת מפי' רבינו שלמה אהא דאמר רב חלב טהור סותם כגון של כנתא, מכלל שמה שעל הכרס כולו טמא ואפילו הדבוק שהרי נקלף הוא ואינו סותם, וכתבת ועוד מדקא בעי חלב חיה מהו על כרחין על הדבוק לכרס בעי דאי על הפרישה הרי אינו דבוק ופשיטא דאינו סותם, תימא אדמייתית מפי' רבינו שלמה עיין בסוף דבריו שפירש חלב טמא אינו סותם כגון כרס או המסס שניקב וחלב המכסה את הקרב [סותמן] אינה סתימה לפי שאינו חיבור אלא תותב, אלמא דוקא תותב הוא חלב טמא, שעל הכרס ושעל ההמסס וכל השאר מותר. ואשר תמהת על חלב חיה, תמה על עצמך הא דאמר רב נחמן חלב העשוי ככובע אינו סותם ואמרי לה טרפשא דלבא, הא אינו דבוק לא ללב ולא לריאה פשיטא דאינו סותם, אלא מאי אית לך למימר כגון ע"י סירכא, ה"נ ע"י סרכא. ותו מדקא מני (צ"ג ע"א) שלשה קרמי ולא קא מני להא קרמא הדבוק אל הכרס ש"מ שהוא [מותר] אלא שהחמרנו על עצמינו מפני שהמכסה שוכן עליו וזה הקרום שוכן עליו חופה אותו חלב הדבוק לכרס והוי חיפוי בשר כאשר כתב רבינו שלמה (שם) ופסק שקרום שמתפשט בכל הכסל שאסור משום חלב ותחת אותו הקרום יש חלב ובארץ אשכנז נוהגין בו התר וגם בעיני נראה דחיפוי בשר גמור הוא. ותדע שכן הוא מדנקט (שם) חלב שעל המסס וביה"כ אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב, וזהו ודאי דבוק לכרס הוא והאי הוא דאסור כמו שפירש בקונטרס (שם ד"ה המסס) ולא זהו עיקר החלב המכסה את (החלב) [הקרב] שקורין טייל"א שהוא תותב קרום ונקלף אבל שולי אותו החלב המכסה את הקרב דבוק לחלב שעל המסס וביה"כ דינם [שוה. ועיין] ותמצא שאותו חלב הדבוק לכרס אינו דבוק לחלב [כ]המסס ובית הכוסות לגמרי, ואי סלקא דעתין חלב הדבוק אסור אמאי איצטריך למנקט חלב הדבוק להמסס וביה"כ, כש"כ הוא דאסור דהא דבוק בו התותב, אלא ש"מ דדוקא הוא אסור אבל השאר הדבוק בו מותר הואיל דמחופה הוא. ותו מדנקט בפי' ר"ש ולא זהו עיקר החלב המכסה [את הקרב] שקורין טייל"א וכו', מכלל דסבירא ליה מה שתחתיו שהוא מותר. וכי שכיבנא נפקי קדמוני לוותי דמתרצנא שמעתתא ומתניתא אליבייהו. ותו בהלכה דריאה שניקבה (מ"ט ע"א) מייתינן מ"ש מדתנן מחט שנמצא בעובי ביה"כ, ופי' רבינו שלמה בסוף הכרס שקורין פנצ"א יש בו שעשוי כעין כובע ושפת דופנו כפולה שתי דפנות אדוקין זו בזו ושומן (מחברתה) [מחברן] שקורין דובלי"ן, מדקרי ליה שומן אלמא ס"ל שמותר, וכתב בהלכה (שניקב) [דניקב הלב] (מ"ה ע"ב) בקנה הלב חלב (שעשוי) שעל גבי הדפנות, כל חלב מקרי חלב בין טמא בין טהור ושומן אינו אלא לשון (טהור) חכמים כגון גבי שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן וכו'. תשובת הר' אפרים בר יצחק ויואל אלוה (וירבנו) [ויזכני] לדבר עמך פה אל פה להרים מכשול מדרך עמך על החלב המכסה את הקרב ואת חלב להכין נכונה אמונה ותבונה. חביבי הקשה על פירושי איך תמצא על הדקין תותב קרום ונקלף. תשובה, ולפירושך מי ניחא וכי יש מכסה על הדקין כעין פרישה כמו שיש על הכרס, ועוד אותו חלב שעל הדקין אינו נקלף שהרי בעי גרידה בסכין ואם היה נקלף אמאי בעי גרידה, ותותב שעל הכרס אינו דבוק כלל הרי אינו דומה כלל לחלב שעל הדקין (והיינו) [והיכי] מרבה חלב שעל הקרב מתותב. אלא על כרחין האי דקא מרבה חלב שעל הדקין לאו מחלב המכסה מרבה אלא מכל [ה]חלב אשר על הקרב דדקין שסמוכין לכרס בריש מעיא באמתא [קרוין] קרב, וכן שעל המסס וביה"כ נמי מפני שקרויין קרביים, ולא בעיא דומיא דמכסה אלא מכל חלב אשר על הקרב איתרבאי. אבל [קיבה] יש לה שם בפני עצמה ואינה קרויה קרב כלל, ומש"ה אצטריך לרבות חלב שלה דומיא דחלב המכסה הואיל ופרטו הכתוב מכלל כל חלב ופי' המכסה את הקרב דומיא דהני יש לך לרבות במקום אחר שאינן על הקרב כגון קיבה ודדמי לה. אבל היכא דאקרי קרב לא בעי תותב קרום ונקלף. ואשר כתב חביבי לר' ישמעאל הוה ליה למימר מה חלב שתחת הפרישה קרום ונקלף וכו'. תשובה, קשיא לך, דאתה מפרש הכל במכסה, הואיל וכלהו תלתא אתנייהו בפרישה תותב קרום ונקלף ולשון מכסה משמע לך לשון פרישה, מה ראה ר' ישמעאל לומר קרום ונקלף ולא פרישה והלא עיקר מכסה זהו פרישה וזהו תותב וא"כ אמאי לא בעי תותב אלא קרום ונקלף, מ"ש דתותב לא בעי וקרום ונקלף בעי. בשלמא לדידי דאמינא בג' מקומות יש חלב בכרס, פרישה וקרום ותחתיו נקלף, היינו דקמפלגי ר' עקיבא ור' ישמעאל בפירושא דקרא, ר' עקיבא מפרש המכסה את הקרב זהו תותב דהיינו פרישה [ו]דומיא דהכי אסר בשאר מקומות דאיכא קרום ונקלף תחתיו נמי אסר, ואם אין קרום [ונקלף] מיהו הוא תותב אסור שזהו עיקר. ור' ישמעאל סבר המכסה אין זה תותב אלא אפילו קרום ונקלף נמי מכסה קרוי דכל מקום שהוא נדבק חלב וקרום התם הוא מכסה מקומו. ומשום הכי חלב שעל גבי הקיבה הואיל ואיכא קרום ונקלף אסור. ומזה אל תסור. ועוד אותיבך על פירושך מה ראו ר' ישמעאל ור' עקיבא ללמוד יותר מחלב המכסה את הקרב היה להם ללמוד מחלב שעל הכליות או מחלב שעל הכסלים דהתם נמי תמצא באותו חלב של כליות תותב קרום ונקלף כפירושך. בשלמא לדידי אין שם חלב נקלף תחת הקרום ומש"ה לא ילפי מהתם לקולא אלא [מחלב שעל הכרס ולאסור אפילו] חלב הנקלף תחת הקרום, אלא לדידך קשיא. ועוד כתבת(י) קרום שתחת המכסה חומרא בעלמא אתם נוהגים בו מפני שהחלב שוכן עליו והבאת(י) ראיה מדלא מני ליה (צ"ג ע"א) בהדי תלת קרמי דחלב. תשובה, דא תיבותך, תימא על עצמך מה נשתנו אלו הקרומין שתחת הכליות והכסלים מזה הקרום שתחת המכסה ולמה אילו אסורין. וזה היה [לך] להבין ולדעת [ו]אחרי כן לכתוב. ועוד פקח עיניך וראה דקא פריך (שם) כליות אכליות וטחול אטחול ומשני טחול אטחול ל"ק כאן כנגד הדד, ופירוש משום שהחלב שוכן עליו חייב עליו כרת, כליות אכליות לא קשיא הא בעלאי הא בתתאה, עליון שתחת החלב חייב [עליו כרת] משום שהחלב שוכן עליו ותחתון אסור מדרבנן, על כרחינו הני תלתא דקא מני אותן שאסורין מדרבנן אבל אותן שחייב [עליהן] כרת אינו מונה ומשום הכי אינו מונה קרום שתחת הפרישה שחייב עליו כרת כדפרישית. ואתה אומר משום שחלב הקרב שוכן עליו אין בו אפילו איסורא דרבנן, הרי אין עליך לדון כלשונך כי אין בו ממש. ואשר נתלית ברבינו שלמה שאמר בחלב שעל הכסלים חיפוי בשר גמור הוא, דוקא אמר חלב שבכסלים, כמו שאומ' בגמרא ולא שבתוך הכסלים, כדאמרינן נמי ולא שבתוך הכליות משום דבשר חופה אותו ולא משום קרום, דא"כ חריץ שעל הכליות יהיה מותר לדבריך שהרי קרום חופה אותו, אלא על כרחיך חיפוי בשר הוא שבתוך הכסלים ושבתוך הכליות ולא חיפוי קרום כדאמרינן חלב שהבשר חופה אותו מותר, ולא אמרו שהקרום חופה אותו. וכשהוא מונה ולא שבתוך הכסלים ולא שבתוך הכליות, לדבריך היה [לו] לומר ולא שבתוך הכרס, אלא ש"מ שהוא אסור והאוכלו בכרת. ואשר כתבת (פי') [פיר"ש] שעל המסס וביה"כ אינו תותב אלא שהוא דבוק לתותב שעל הכרס, [ו]מש"ה מרבה ליה ואסור, ומכאן אתה דן הא שאר מותר שאם היה על הכרס אסור כל שכן שעל ההמסס, כל מה שאתה [מביא] רא(ו)יות הם הוויות לפירושך ולמדרשך. תשובה, הואיל ופי' רבינו שלמה שעל ההמסס וביה"כ אינו תותב קרום ונקלף ומש"ה מרבה ליה שהוא דבוק לתותב, השתא (דין) [דון] ק"ו לאידך גיסא, השתא אותו שאינו על הכרס מרבה כש"כ אותו שעל כרס עצמו יש לך לרבות הואיל וקרא מרבה מסתברא הוה טפי לרבות שעל הקרב עצמו מאותו שחוץ לקרב. בשלמא לדידי דאמינא אותו שעל הכרס בכלל קרום ונקלף הוא ואסור משום מכסה את הקרב לר' ישמעאל כדאית ליה ולר"ע כדאית ליה, מש"ה אייתר את כל החלב לרבות אפילו חוץ לכרס דהיינו המסס וכל דדמי ליה, אלא לדידך אדמרבה חוץ לכרס ירבה שעל הכרס עצמו. ואותו הגאון (שאילתות פ' ויקרא) שכתב מאי שנא מדכולא כריסא לא עלה על לבו (להיטיב) [להתיר], אלא מלתא דר' עקיבא מפרש מה ראה ללמוד מן החלב המכסה דהוא תותב ומשאר חלב שעל הכרס אינו לומד ומפרש דהוא תותב. והיאך עלה על לב הגאון להתיר, שהרי כל הגאונים מבבל הן ובתרייהו אנו נוהגין בכל דברים וחלב הקיבה בבבל אוסרין אע"פ שאינו תותב. [א"כ ע"כ חלב שעל הכרס נמי אע"פ שאינו תותב] הוא אסור, דמאי שנא חלב שעל הקיבה דמרבית מחלב המכסה אע"פ שאינו תותב, אדרבה יותר מסתברא לרבות חלב שעל הקרב עצמו שהרי חלב הקיבה אינו דבוק לתותב כלל אלא שמרבה מן הפסוק וכש"כ ש[על] [ה]כרס עצמו. ואיני יודע מה ראיתם אתה ואבותיך להתירו, ואין לך ראיה אחת להתיר אלא שאתה סותר ראיותיי בדבר שאין בו ממש כאשר הראיתיך. ואני לא הייתי צריך ראיה לאיסור כי אם לך יש להביא ראיה להתיר ואין לך על מה לסמוך. ואבותיך יצאו לקראתך ויאמרו לך נחנו פשענו בשוגג ואתה מותרה ועומד. [אפרים בר' יצחק]. השיב הרב אבא מרי אני הקשיתי לפירושך איך נמצא על הדקין תותב קרום ונקלף, ואמרת ולפירושי מי ניחא וכי יש מכסה על הדקין כעין פרישה כמו שיש על הכרס. תמהתי, אם היה ממש כעין חלב הכרס לא איצטריך קרא לרבויי. ולפירושי ודאי ניחא דיש מכסה בראשם שעל הדקין כשיוצאין מן הקיבה מה שאין כן בקיבה, ומשום הכי אצטריך לרבות. וכן פי' רבינו שלמה (מ"ט ע"ב ד"ה תותב). ומה שאמרת דעל כרחין הא דקא מרבה חלב שעל הדקין לאו מחלב המכסה מרבה אלא מכל [ה]חלב אשר על הקרב ואע"פ שאינו תותב, א"כ היאך נפרש מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל וכו', אף כל לאתויי מאי דהא קיבה ודקין אין בו תותב קרום לדבריך. ומה שאמרת שהדקין קרויין קרב וכן המסס וביה"כ ולא הקיבה, אין אלו אלא דברי נביאות. ועוד מדקא מרבה ר' עקיבא מכל חלב אשר על הקרב חלב הקיבה, ש"מ דקיבה אקרי קרב לר' עקיבא. ואין לקנתר על זה דר' ישמעאל אינו תופס בסימן כי אם קרום ונקלף ולא תותב כר' עקיבא דהכי קיבל מרבותיו דבר זה לחומרא אבל (לפרש) [לפירוש] מורי לא איירי כלל ר' ישמעאל בתותב דהוא מפרש המכסה אין זה תותב ומנלן דאסור. והא דלא ילפינן מחלב הכסלים והכליות משום דקרא נקט ברישא חלב המכסה ילפי תנאי למלתייהו מהתם. והא דאמר[י]ת שהקרום שעל הכרס מותר אלא משום שחלב המכסה שוכן עליו, היינו טעמא דיונק ודבק אל בשר הכרס ומופרד מהמכסה. למעוטי הנך תלתא קרמי משום תרבא (שדבוקה) [שדבוקין] ממש לחלב הלכך יש מהם שאסורים אף מדאורייתא ותלתא קרמי דמני אפילו אותן שהן דאורייתא מני, ופי' חמשה קרמי חמשה מקומות יש שיש (בו) [בהן] משום קרומים יש מהם דאורייתא ויש מהם דרבנן דהא הני [ד]מדאורייתא מני כאן ולא כדבריך. וסוף דבר על חנם אתה בא לסתור דברי אלקים חיים. והרב ר' יצחק בר משה נתווכח עמי באלו דברים ואמר כי היה גברא רבה ר' יצחק בביהם חזן והיה מתיר אותו השומן שטמון ממש בכפלי הכרס כמו סמוך להמסס שבשר הכרס יש משני צדדין אבל המגולה לא. וכן היה מעיד אותו הגאון מפי גאוני עולם להתיר. ולא ידענא מאי חילוק יש בדבר. וגם הוא לא היה מפרש תותב קרום ונקלף כפירושך. [יואל בר' יצחק הלוי]. השיב הרב ר' אפרים מה שכתבת לדברי ר' ישמעאל מנלן דתותב אסור, הלא כתוב בהדיא המכסה [את] הקרב והשתא שאינו תותב אסור כש"כ תותב. ואשר כתבת דה' קרומי מני יש מדאורייתא ולא כדברי, א"כ למה אינו מונה קרום של כרס שהוא דאורייתא כדקתני קרום ונקלף והוה ליה למימניה ששה מקומות בקרומין. ואתה אומר שאני סותר דברי אלקים חיים, חיי שעה [הם] לאוכלי חלב הכרס. ואני לא באתי אלא להתרות בך שלא תאכל ותאכיל אחרים פן יטפח הכרס על פניך לעתיד לבוא. והנה בארץ כנען יש חכמים מחוכמים ואין אוכלין אותו, והואיל ואתה שומע כן תשכיר רץ לצרפת ואם יתירו לך תאכלנו אחרי כן. [אפרים בר' יצחק]. עיין (בסוף יא דפין סי' אלף קמ"א) תשובתי.
